פסק-דין בתיק בר"ע 3368/07

1.         ביום 1.11.07 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בירושלים בקשה במעמד צד אחד "למתן צו לחיפוש, תפיסת ועיקול נכסים וצו מניעה זמני" (בש"א 7557/07). בבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו לחיפוש ותפיסת כל המיטלטלין הנמצאים "בתוך החדר שבו מסתגר המשיב, מאז שהודח מתפקידו כפטריארך יווני אורתודוקסי לרבות כל החפצים יקרי הערך, המדליות, הצלבים, האיקונות, בגדי תפילה עתיקים, תשמישים, כלי תפילה, מקלות התפילה, מטבעות למיניהם וכל חפץ אחר". 

הרקע לבקשה הוא טענת המבקשים, לפיה המבקש מס' 1 הוא הנושא בתואר ובתפקיד הפטריארך היווני אורתודוקסי וזאת לאחר שביום 6.5.05 הודח המשיב מהתפקיד האמור. כידוע, בין הצדדים נטושה מחלוקת עזה בשאלה מי נושא בתואר הפטריארך היווני האורתודוקסי, מחלוקת אשר הובאה, בין היתר, להכרעת בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 9970/05, הליך שטרם הסתיים.

המבקשים טוענים, כי לאחר שביום 28.10.07 החליטה וועדת שרים שמונתה על-ידי ממשלת ישראל, להמליץ בפני הממשלה ליתן כתב הכרה למבקש מס' 1, "התחיל המשיב בהברחת נכסים מתוך הבית שהוא מסתגר בו, הנמצא בתוך מתחם הפטריארכיה לאור יום ובפני הכמרים הנמצאים במקום" (ההדגשה הוספה).

2.         בית משפט השלום (סגן הנשיא, כב' השופט כ' מוסק) החליט תחילה, במעמד צד אחד, להורות כי הארכימנדריט קלדיון, בליווי שני שוטרים, ייכנס לחדרו של המשיב, יערוך רישום של הפריטים הנמצאים בו ויצלמם. עוד החליט בית המשפט, לאסור על המשיב להוציא פריטים אלה מרשותו והטיל עיקול על הפריטים שיכללו ברשימה שתיערך. בית המשפט קבע דיון במעמד הצדדים ליום 5.11.07.

בעקבות בקשה דחופה שהוגשה על-ידי המשיב (בש"א 7569/07) הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצועה של החלטתו הנ"ל וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 2.11.07.

בהמשך לדיון במועד הנ"ל ניתנה על-ידי בית משפט השלום ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בהחלטה זו דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשים, על כל חלקיה.

3.         בית משפט קמא פסק, כי דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי, שכן, חלף פרק זמן ארוך ביותר מאז שלטענת המבקשים הודח המשיב מתפקידו כפטריארך. בית המשפט קבע, כי לא עלה בידי המבקשים לשכנעו שהחלטת וועדת השרים מיום 28.10.07 גרמה לכך שהמשיב החל להעלים את רכוש הפטריארכיה, שכן פרט להעלאת חששות בעלמא, לא הובאו ראיות של ממש כי המשיב הוציא מתחום הפטריארכיה חפצים השייכים לה.

בית המשפט הוסיף וציין, כי לא הוגשה תביעה עיקרית כך שלא ניתן היה לעמוד על אופיו וטיבו של הסעד העיקרי שיתבקש.

למעלה מהדרוש ציין בית המשפט, כי מאחר שהמבקש מס' 1 עדיין לא הוכר על-ידי ממשלת ישראל כפטריארך, ומאחר שהמשיב הודח על-ידי הסינוד הקדוש של הפטריארכיה, אנו מצויים במצב ביניים, שבו למבקש מס' 1 "אין בשלב זה מעמד", וספק אם המבקשת מס' 2 יכולה להגיש תביעה עצמאית מבלי שהמבקש מס' 1 תובע בשמה.

בית המשפט הוסיף עוד, כי האמור בסימן 2 לדבר המלך במועצתו מוציא את הסכסוך האמור מגדר סמכות בית המשפט, שכן "מדובר בסכסוך שהוא תוך עדתי הנובע כולו מענייני העדה, הדחת המשיב ומינוי המבקש".

4.         על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור ובמקביל הוגשה גם בקשה לסעד זמני לתקופת הדיון בבקשת רשות הערעור (בש"א 7604/07). בקשה זו לסעד זמני נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ובמהלכו של דיון זה הוסכם, כי הדיון בבקשה הנ"ל יהיה גם הדיון בבקשת רשות הערעור לגופה. ניתן, לפיכך, להכריע בבקשת רשות הערעור.

5.         אינני רואה לנכון  לפרט את מכלול טענות הצדדים, הכלולות בבקשות המפורטות שהגישו המבקשים ובתמצית הטיעונים שהגיש המשיב, כמו גם בטענות שנשמעו בעל פה במהלך הדיון. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

6.         הטעם המרכזי שביסוד החלטתי הנ"ל, שהוא גם אחד מהטעמים שנזכרו על-ידי בית משפט השלום, הוא, שלא עלה בידי המבקשים להעמיד תשתית עובדתית לכאורית שיהיה בכוחה לשכנע, כי אכן יש ממש בחששות ובחשדות לפיהם המשיב "מבריח" מיטלטלין, כולל חפצי קודש שונים, מתחום הפטריארכיה. לענין זה הובאה אך הצהרתו של הארכיבישוף אריסטרכוס, חבר בסינוד הקדוש של הפטריארכיה ומזכיר כללי שלה, לפיה: "ביומיים האחרונים ניכרת תנועה ערה מאד של עוזרי המשיב ואנשיו אל החדר שבו הוא מסתגר וממנו והם התחילו להוציא חפצים מתוכו כאשר הם מצוידים בתיקים" (סעיף 71 לתצהירו).

מדובר בנתון ערטילאי, כללי וסתמי ביותר, שאין בו התייחסות קונקרטית לחפץ מסוים שנלקח, למספר האנשים בהם מדובר, לזהות מי שהשתתף בהוצאת המיטלטלין, למועדים המדוייקים בהם הוצאו החפצים וכו'. עצם העובדה כי קיימת "תנועה ערה" של עוזרי המשיב ובידיהם תיקים, היוצאים ובאים למקום מושבו של המשיב, אינה מלמדת דבר על כך שיש ממש בחששות המבקשים. אך מובן הוא, שלאחר שהתקבלה ההחלטה בוועדת השרים, הדבר הצריך קיום דיונים ופגישות וכו'. מעבר לכך, לו היה המשיב מעוניין "להבריח" חפצי ערך מתחום הפטריארכיה, היה בידו די והותר זמן לעשות כן מאז פרצה המחלוקת בדבר כהונת המשיב כפטריארך.

למשיב אין כל דרך להשיב עניינית לטענות כלליות אלה ולהתמודד עימן, פרט להכחשה כללית מצידו, בהעדר האפשרות להתייחס לעובדות קונקרטיות כדי להזימן. מבחינה זו לא נמצאה בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום תשתית עובדתית שתצדיק את הענקת  הסעדים המבוקשים.

למותר לציין, כי בנסיבות המיוחדות מאד של התיק דנן, קיימת רגישות רבה ביותר לכל מהלך ונודעת משמעות רבה לכל החלטת בית משפט. בית משפט זה אינו מתיימר ואינו מוסמך לקבוע מי מבין המתמודדים על תואר הפטריארך אכן זכאי לשאת במשרה הרמה האמורה. בית המשפט חייב בכבודם של כל בעלי הדין שלפניו, ועל מנת שייקבע שהמשיב עוסק ב"הברחת" פריטים יקרי ערך ובעלי חשיבות דתית והיסטורית מתחום הפטריארכיה, כטענת המבקשים, נדרשת הנחתה של תשתית עובדתית מוצקה ומפורטת הרבה מעבר לזו שכלולה בתצהירים שתמכו בבקשה.

7.         בא כוח המבקשים ציין בטיעוניו, כי כל מטרת המבקשים היא, לשמור על המצב הקיים, במיוחד לאחר שנראה כי בזמן הקרוב עומד עניין הכרתה של ממשלת ישראל במבקש מס' 1 בפני סיום וגובר החשש מפני פעולות חד צדדיות שיבצע המשיב. ואולם, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הבקשה המקורית שהוגשה לבית משפט השלום ולא עם הבקשה לסעד זמני לתקופת הדיון בבקשה לרשות ערעור, לפיהן התבקש גם צו לתפיסת המיטלטלין הנמצאים "בתוך החדר שבו מסתגר המשיב". בקשה לסעד זמני כה דרסטי עלולה לעורר חשד שמא יש ממש בדברי בא כוח המשיב, לפיהם ההליך דנן הוא חלק ממאמצי המבקשים ליצור מציאות שתחזק את טענתם בדבר היותו של המבקש מס' 1, ולא המשיב, הפטריארך הלגיטימי. ואכן, בא כוח המבקשים התייחס בטענותיו במיוחד למספר פריטים, כגון צלב ואיקונות, אותם עונד הפטריארך המכהן על צווארו, כפי שנראה בסדרת התצלומים שבא כוח המבקשים הציג לבית המשפט. תפיסת פריטים אלה מידי המשיב עלולה להתפרש כמהלך סמלי, שמטרתו ליטול מהמשיב את סממני המעמד והתפקיד שהוא טוען להם.

אין באמור כאן כדי לקבוע שאכן זו מטרת המבקשים. הדברים נאמרו כדי להראות, כי מדובר בסוגיות רגישות ביותר, מה שמטיל על הפונה לבית משפט בבקשה לסעד זמני מהסוג הנ"ל נטל מוגבר לבסס את טענותיו, שיש עימן הטחת האשמה לא קלה בצד שכנגד.

אגב, בינתיים הגישו המבקשים את התובענה העיקרית (ת"א 11908/07 בבית משפט השלום בירושלים) ואחד הסעדים המתבקשים הוא תפיסת כל המיטלטלין והחפצים הנמצאים בדירת המגורים ובכל חדר המוחזק על-ידי המשיב מאז שהודח מתפקידו. אין המבקשים מסתפקים בסעד של צו מניעה קבוע שמטרתו להקפיא את המצב הקיים.